אני מגיע ל-Game On ביום חמישי, עם חברות!

רציתי לעדכן אתכם שביום חמישי הקרוב (כן, ממש עוד מעט) אני מגיע לכנס המשחקים Game On בראשון לציון. אני אשתתף שם בפאנל יחד עם סבטה מ-Game Gems ואירה צ'אן! אם בא לכם להפגש זאת הזדמנות מעולה, תוכלו לשמוע קצת על החוויות שלנו בתור יוצרים ביוטיוב וכמובן לשאול אותנו מה שבא לכם.

[בלי קשר לזה, אתם תמיד מוזמנים לשאול אותי מה שאתם רוצים בתגובות ביוטיוב, כאן בבלוג, או במייל!]

הפאנל "הכר את היוטיובר" יתקיים ביום חמישי 22.12, בשעה 15:00. קפצו לאתר של Game On להסתכל על התוכניה, יש עוד הרבה יוטיוברים שמגיעים וגם הרצאות, תחרויות, קוספליי וכל מיני דברים שיכולים לעניין אתכם. נתראה שם!

הסיור המושלם לגיימרים, גיקים ואספנים באמסטרדם

לאחרונה יצא לנו לבקר באמסטרדם, ומאוד הופתענו מההיצע הנהדר שיש לעיר בכל מה שקשור לגיקים, גיימינג ואספנות. מבין כל המקומות שביקרנו בהם, ואטרקציות התיירות ה"רגילות" של אמסטרדם, רציתי לספר לכם דווקא על כמה מקומות קצת פחות מוכרים שאפשר למצוא.


Game Over? – רטרו גיימינג משתלם

החנות "Game Over" למשחקי רטרו ואספנות גיימינג. החנות הזאת קרובה מאוד לתחנה המרכזית, אז אפילו אם אתם רק עוצרים באמסטרדם להחלפת טיסה ויש לכם זמן קצר יחסית, תוכלו לקפוץ אליה בקלות ובזריזות. וכדאי: כאן תמצאו המון משחקים מכל התקופות במחירים מצויינים. המון משחקי מחשב נהדרים עולים יורו בודד!

חוץ ממדפי המשחקים העמוסים בכל טוב, יש פה גם כל מיני דמויות אספנות, פסלונים ופיגורות. צפו למצוא שלל גרסאות של מריו, מגה-מן ופוקימונים, במחירים די נוחים שמתחילים בסביבות 2-4 יורו. אספנו פה גם מפה של הרכבת התחתית של העיר בעיצוב של סופר מריו, ועלון עם המלצות לעוד חנויות גיקיות ברחבי העיר (העלון מופיע בתמונה האחרונה בפוסט).

לא לפספס: לשאול אם יש משחקים שעדיין לא עברו מיון, אולי תהיו הראשונים לחטט בארגז של משחקים שזה עתה הגיעו!


Fantasy Shop Chimera – לחובבי פנטזיה

כימרה היא חנות פנטזיה, מהסוג עם פיות, יצורים מיסטיים, שלל מחוכים ופסלונים מעניינים. תצטערו לשמוע שהחנות אוסרת על צילום במקום – אבל אם תבקרו בה, אפשר להבין מדוע. הסיור בחנות הוא אטרקציה בפני עצמה, עם עצים גדולים בחלל החנות שמהם יוצאות כל מיני דמויות מסיפורי אגדות, ועיצוב יוצא דופן שממש מכניס אתכם לאווירה.

המחירים נעים בין סבירים ליקרים, תלוי בפריטים עצמם – אבל יש משהו לכל אחד, כולל פסלונים זולים שיתאימו לכל כיס. יש מחלקה שלמה של הלבשה שנראית כמו חצובה בסלע, המון פסלונים של ייצורים מיסטיים ופיות, אביזרים, תכשיטים ומה לא. במקום יש גם ספסל מיסטי למדי לבני\בנות זוג עייפים (במעלה המדרגות).

החנות אמנם אוסרת לצלם בפנים, אבל מציעה סיור מצולם באתר שתוכלו להתרשם ממנו (למרות שזה לא מרשים כמו הדבר האמיתי). בכל אופן, אם אתם בסביבת כיכר דאם ורוצים לנסות משהו מעט יוצא דופן, זאת יכולה להיות החנות בשבילכם.

לא לפספס: שווה לצלצל לבדוק אם פתוח, גם אם גוגל טוען שסגור באותו יום.


Popcult – המלכודת המתוקה לגיקים

אם תיק בצורת גיים-בוי זה מסוג הדברים שגורמים לכם להתלהב, אל תוותרו על ביקור ב-Popcult. החנות הזאת מלאה בהמון פריטי לבוש, אופנה ואקססוריז לגיימרים וגיקים, ויש פה כמה מהדברים המיוחדים ביותר שראינו מהבחינה הזאת. כדאי להיכנס לאט ובזהירות, כי אם אתם גיימרים כבדים שנוטים להתלהב מהדברים האלה, אתם עלולים לחטוף שבץ קל בכניסה לחנות.

לפופקאלט יש כמה סניפים בעיר, אבל אנחנו היינו בסניף שסמוך לכיכר דאם המרכזית – לפי מה שהבנתי, זה גם הסניף הכי גדול. החנות בהחלט מרשימה, עם מגוון אדיר של פריטים שתוכלו לחטט בהם במשך זמן רב. למרות הדחף הראשוני לקחת הביתה את כל מה שאתם רואים, מדובר בחנות לא זולה, אז סביר להניח שגם אם תקנו פה כמה דברים עוד תרצו לחזור בשביל דברים שהפקרתם מאחור.

לא לפספס: קיר של ארנקים אדירים בעיצובי רטרו, קפוצ'ונים יפים של זלדה, תיק בצורה של פאקינג פלייסטיישן.


Pathé Tuschinski – הקולנוע היפה בעולם

קולנוע טוצ'ינסקי הוא בין בתי הקולנוע היפים ביותר בעולם. אם בדיוק יצא איזה סרט גיקי שבא לכם לראות, זה ללא הספק המקום לעשות זאת. הקולנוע מתהדר בעיצוב עוצר נשימה בהשראת ארט-דקו (תחשבו על אולם מפואר שיצא מהמשחק BioShock) ויש לו גם לובי נהדר. חוץ מסרטים, יש במקום סיורים מדי בוקר שחושפים את מסתורי המבנה המרתק.

למרות העיצוב המרהיב, כרטיס לסרט עולה מחיר רגיל לחלוטין. המחירים דומים לישראל – בסביבות 40 שקלים, תלוי אם הזמנתם באתר או בקופה. בכל אופן, במקום יש כמה אולמות קולנוע, אז אם אתם רוצים את האולם המרהיב של טוצ'ינסקי וודאו שאתם מקבלים סרט באולם 1 (Zaal 1), אחרת תתאכזבו.

לא לפספס: לוודא שהסרט שלכם באולם 1, אחרת אתם הולכים להתבאס.


A Space Oddity – חנות פיגרים ואספנות

חנות מרשימה במיוחד של פיגורות, דמויות אספנות ופסלונים מכל העולמות הגיקיים: אנימה, גיימינג, קולנוע, וכן הלאה. בחנות הנינוחה יש שתי קומות עמוסות בפריטים, שלעבור על כולם באדיקות ייקח לכם זמן לא מועט בכלל. כן, יש שם כל דמות פנקו שתוכלו לדמיין.

יש גם שלל של דגמים להרכבה, מוצרים שונים מעולמות התוכן הגיקיים, ואביזרים מעניינים. אני לא בחור של פיגרים, אבל אהבתי את קוביות הקרח הרשמיות של נינטנדו, למשל. מכל הדברים, קניתי שם דווקא פיקסלים ממוגנטים שאפשר להרכיב על המקרר (או הדלת) וליצור איתם ציורים, וקרינה קנתה פיקאצ'ו-דלעת ברוח האלווין.

החנות ממוקמת על הגבול שבין מרכז העיר לשכונת יורדן המעניינת והמערבית יותר, לאורך אחת התעלות המפורסמות של אמסטרדם. אם אתם באזור בחורף, אנחנו ממליצים על מרק האפונה המחמם של הקפה\פאב De Blauwe Pan ("המחבת הכחולה") שמגיע עם טוסטונים מאוד טעימים ונמכר במחיר מציאה.


 Ripley's Believe It or Not – הפתעה נעימה לקינוח

טוב, זאת לא בדיוק חנות צדדית חבויה, אבל בהחלט אחת האטרקציות שהפתיעו אותנו לטובה – תאמינו או לא של "ריפלי" הוא מעין סיור בין אוסף מרשים של מיצגים מוזרים, מעניינים, או פשוט מגניבים. הקונספט מבוסס על מעליליו של רוברט ריפלי, ואולי יהיה לכם מוכר מסדרה באותו שם ששודרה פעם (גם בישראל).

החוויות במקום נעות בין קיטשיות למגניבות מאוד. סה"כ מדובר בסיור מפתיע לטובה, שעשוי היטב ונמשך הרבה מעבר למה שחשבנו שיימשך. היכונו להצטלם עם הענק הירוק, להתרשם מרובוטריק בגובה שתי קומות ולהיזרק לצדדים על מסילה מיוחדת ש… לא זזה בכלל (לא נהרוס לכם את ההפתעה). לשם השוואה, נהננו בריפלי הרבה יותר ממדאם טוסו הסמוך ובעל השם, שהיה מלכודת תיירים מיותרת.

בסוף הסיור יש קפיטריה נחמדה, עם עיצוב כיפי ונוף מעולה לכיכר דאם. שוב, אין הגבלת זמן, אז תוכלו לשבת שם בכיף, לצלם את הנוף ללא הפרעה, ולהשתתף בעוד כמה אטרקציות כמו קולנוע 5D (לא ניסינו). בכל מקרה, מדובר בהפתעה מוצלחת מבחינתנו, ומבקרים צעירים יהנו פי כמה. אפשר להזמין כרטיסים באינטרנט בהנחה.


טיפ לסיום:

שימו לב לשעות הפתיחה (ובמיוחד הסגירה) של המקומות. למשל, פופקאלט נסגרת בעשר בלילה, בעוד שחנויות אחרות נסגרות בחמש או שש בערב, וההולנדים אוהבים לדייק. טוצ'ינסקי פעיל מהבוקר עד הלילה אבל מציע פעילויות שונות בשעות שונות (סיורים, סרטים).

רכזו לכם את המקומות שתרצו לבקר ואת הסדר שבהם כדאי לכם להגיע כדי לא למצוא שהמקום סגור. אם יש כרטיסים – קנו באינטרנט, זה יותר זול, ולא צריך להדפיס את הכרטיסים (אפשר לסרוק את הברקוד ישר מהטלפון שלכם, למשל). אפשר בהחלט להגיע לכל המקומות ברגל. תהנו, ואל תשכחו קצת כסף לבזבוזים!

ואם כל זה לא הספיק לכם, אתם מוזמנים לעיין בעלון ההמלצות הגיקיות שמצאנו בעיר עצמה. לחצו על התמונה לגרסה מוגדלת:

משחק אקראי: Supaplex!

סופפלקס, 1991, הוא חיקוי של Boulder Dash, אבל קצת יותר ידידותי: אין הגבלת זמן וניתן בכל עת לדלג על השלב הנוכחי (עד שלושה דילוגים). סה"כ משחק כיפי שמחזיק מעמד גם היום. המשחק נוצר בשבדיה על ידי צוות סטודנטים שחיפשו פרויקט בתכנות, ויצא במקור למחשבי AMIGA על דיסקטים של 880kB (עם הגנה מיוחדת, שלא אפשרה להעתיק את הדיסקט לכונן הקשיח).

אחד ממעריצי המשחק החליט לכתוב לו עורך שלבים פשוט. ב-1994 הוא העלה את עורך השלבים לאינטרנט, ויוצרי המשחק אישרו לו להפיץ גם את המשחק, בחינם, לצד עורך השלבים. מאז Supaplex הוא משחק חינמי. סופפלקס עבר המרה ל-DOS, למקינטוש ול-Atari ST, אבל הגרסה של אטארי מעולם לא שוחררה.

אם קראתם עד פה, מזל טוב! זכיתם בלינק חינם לשחק ב-Supaplex ישירות בדפדפן.

משחק אקראי: חתול רחוב

משהו שראיתי באחת הקבוצות בפייסבוק ומאוד אהבתי: משחק אקראי!

עבור הנסיון הראשון, בחרתי לדבר על Alley Cat: זה משחק של חברת Synapse משנת 1983. מי שמכיר אותו, כנראה משייך אותו לימי ה-DOS המוקדמים, אבל מעטים יודעים שהוא בכלל התחיל את דרכו על מחשבי אטארי (סדרת ה-8 ביט, כמו Atari 400).

בעברית נתנו לו מגוון כינויי חיבה כמו "חתול קופץ", "חתול רחוב", "אלי החתול" (בגלל המלה Alley שנשמעת דומה, אבל משמעותה "סמטה") או סתם "החתול" לעצלנים במיוחד. בעוד שהתרגום הישיר של שם המשחק הוא "חתול סמטה", אני חושב ש"חתול רחוב" תופס את רוח המשחק טוב יותר בעברית.

במשחק היצירתי אנחנו משחקים חתול רחוב בשם פרדי (משהו שלא ידענו בעידן שלפני הוויקיפדיה), המנסה לזכות בלבה של חתולת בית אלגנטית בשם פליסיה. כדי לעשות זאת החתול שלנו מתגנב לדירות בבניין הסמוך לסמטה שלו, וגונב מהן חלב, מפיל כלובי ציפורים, מתחמק ממטטאים ומעורר בלאגן משעשע מאוד.

המשחק, בן 4 צבעים, קובע שעון עבור עצמו כך שמהירות המחשב שלכם לא "הורסת" את המשחק, וזה משהו שנדיר היה לראות ב-1983/4 (שאפו). המשחק שוקל 38KB, וזה מדהים לחשוב כמה גיימפליי איכותי ומגוון יש פה, על כל כך מעט מקום.

"חתול רחוב" מחזיק מעמד מצוין גם היום ופשוט כיף אדיר לשחק בו! אז כשיהיו לכם כמה דקות פנויות, שקלו לעשות סיבוב ב-Alley Cat. אפשר למצוא אותו בכל אתרי ה-Abandonware, כולל מסע אל העבר.

פוקימון: למה אנחנו קונים שוב את "אותו משחק"?

לאחרונה צץ פרסום בקבוצת האספנים, בה מישהו שאל כמה תעלה כל סדרת פוקימון לגיימבוי (על סוגיו). האספנים בקבוצה ניסו את מיטב יכולתם בהערכת מחיר, אך תוך כדי הדיון, צצה שאלה נוספת: מדוע אנשים קונים שוב ושוב את משחקי פוקימון, אם בבסיסם זה "אותו משחק"?

ובכן, מה הכוונה ב"אותו משחק"? אסביר לטובת מי שלא בקיא בסדרת משחקי פוקימון. המטרה היא בדרך כלל זהה: להפוך למאמן הכי טוב בעולם. או יותר נכון, ממאמן פשוט, למאסטר! אוספים פוקימונים, מאמנים אותם, נכנסים לקרבות ועולים רמות. יש גם "מכונים" בהם נלמדים פוקימונים או שיטות קרב מסויימות, והבסתם יקנו לך תגים ותארים.

היעד הסופי שלך הוא אליפות הפוקימון העולמית, וכמובן שאם תנצח שם – לא נשאר לך הרבה להוכיח. על הדרך תוכל גם לחקור את עולם המשחק ולתפוס את כל הפוקימונים הקיימים. זה הבסיס של משחקי פוקימון. אפילו הקרבות דומים בין המשחקים השונים! ואם זה לא מספיק – בכל דור משוחררים שני משחקים זהים, הנבדלים זה מזה בכמה פוקימונים בלבד.

נותרת השאלה: למה לעזאזל השחקנים קונים שוב ושוב את משחקי פוקימון, שדומים כל כך אחד לשני? אם יש לך אחד או שניים, הבנת את הרעיון. לא?

חברי קבוצת האספנים ניסו לפצח את החידה. "יש דברים שאתה צריך לגדול עליהם בשביל לאהוב," אמר אחד האספנים. "הם לא אותו הדבר, יש שינויים גראפיים," אמר אחר. ובכן, לדעתי יש סיבה אחרת שאנחנו נהנים ממשחקי פוקימון.

בואו נסתכל רגע על חיינו האישיים. כולם מכירים את השבלונה של תיכון > צבא > לימודים > עבודה > משפחה וכן הלאה. אולי לא כולם עוברים בכל התחנות, אבל תסכימו איתי שבגדול זה מסכם לא רע את החיים. ועם זאת, החיים של כל אחד מאיתנו שונים משמעותית, וההבדל הוא בסיפור האישי, בפרטים הקטנים.

אז נכון שבכל משחקי פוקימון יש מכונים, מאמנים וקרבות שנשענים על מכניקה דומה. אבל גם בכל אחד מהם אנחנו חווים את חייו של גיבור אחר, יש ערים אחרות ודמויות לפגוש, יש סיפורים והרפתקאות חדשות לגלות. וכל אלה בנויים נהדר, עם קסם שקשה להכחיש.

משחקי פוקימון טווים בכל פעם מחדש את המסלול בין התחנות הידועות מראש, בדרך נפלאה וסיפור נהדר. אל לנו לשכוח שהם משחקי תפקידים אחרי הכל. אחת מנקודות המשיכה החזקות עבורי, היא העולם עצמו. כשאני מתחיל משחק של פוקימון, אני מקבל תחושה שנכנסתי לעולם מופלא ומרתק, כמו בסרט של דיסני. אני מקבל תחושה שהעולם הזה חי וגדול. ואני תמיד שמח לחוות זאת מחדש.

אחת הטענות שעלו בקבוצה היא שאין שינויים מהותיים בין המשחקים. אך בניגוד לדעה שמדובר ב"אותו משחק", המפתחים דואגים לעדכן ולרענן את המשחקיות מדור לדור (של קונסולות ניידות, כמובן). משחקי הדור השני למשל הציגו חידושים רבים מהדור הראשון, כמו פריטים שאפשר להשתמש בהם, מעגל יום ולילה שהשפיע על המשחק, הרביית פוקימונים ושיפורים למספר מערכות.

משחקי הדור השלישי הציגו חידושים מרחיקי לכת כמו קרבות שניים על שניים ו"אופי" (nature) לכל פוקימון. לאחר מכן משחקי פוקימון התחילו לעבור לתלת מימד והציגו שינויים נוספים.

ייתכן ומבחינת החידושים המחזוריים, זה באמת מזכיר את פיפ"א (אם כי לדעתי השינויים בפוקימון משמעותיים הרבה יותר). אבל, יש פה גם אלמנט נוסף של הרפתקה. אני חושב שהסיבה שאנשים חוזרים שוב ושוב למשחקי פוקימון, היא לבוא ולראות מה חדש בעולם המוכר והאהוב הזה. איזה סיפור ממתין לנו הפעם, ואילו חידושים הוכנסו למשחק. להתרגש מעולם חדש וגדול שמחכה לנו. לבחור אחד משלושת הפוקימונים כמו שעשו דורות לפניך. לחקור ולגלות פוקימונים משוגעים שלא דמיינת, ללמוד עליהם, ובסופו של דבר – להיענות לאתגר, ולהפוך לטוב ביותר במקום חדש.

לסיכום, אפשר לשאול משהו דומה על הרבה סדרות משחקים: Heroes, Unreal Tournament, או משחקי מירוצים כמו Need for Speed. מה, לא הבנת מה זה משחק מירוצים אחרי 2-3 כותרים? כל ההבדל, חברים, הוא בפרטים הקטנים.

סופת המודים של Valve

גבריאל הוא בחור שמנמן וחייכני, קצת ביישן לעתים. ביום חמישי האחרון הוא חזר מלוס אנג'לס לבלביו, וושינגטון, שם הוא עובד בתור המנכ"ל של חברת Valve. "הו וואו," הוא אמר כשפתח את תיבת המייל שלו. למעלה מ-3,500 הודעות אי-מייל זועמות הציפו את חשבונו. "כנראה שעשינו משהו שממש עצבן את האינטרנט". הו, כמה שהוא צדק.

Steam, למי שלא מכיר, היא חנות המשחקים המקוונת הגדולה בעולם. היא מופעלת על ידי חברת Valve, שזכתה לאהדה אדירה מצד הגיימרים בזכות החנות הנוחה, המבצעים המעולים והאפשרות לבנות קהילה סביב כל משחק. אפשרות זאת באה לידי ביטוי במגוון דרכים – החל מדיונים, שיתוף תמונות וסרטונים, וכלה במתן אפשרות לשיפור המשחקים, יצירה ושיתוף תוכן וכלים מצד הגיימרים. אלו נקראים "מודים", או באנגלית Mods, קיצור של Modifications.


עורך שלבים. הקהילה יוצרת תכנים ולפעמים כלי פיתוח חדשים ומתקדמים

מודים הם אחד מעמודי התווך של שחקני המחשב האישי. אלה שיוצרים מודים, מודרים (או Modders באנגלית) מוצאים משחק שנוח להם לשנות, מתחילים לחקור ולפצח את הדרך בה הוא בנוי במאמץ משותף, ומשתעשעים עם התגליות שלהם. הם כותבים כלים מיוחדים שמאפשרים להם ליצור תכנים חדשים למשחק – עורכי שלבים, תוכנות שמחלצות מודלים מתוך המשחק ומאפשרות לערוך אותם, ועוד ועוד. הם יוצרים שיפורים למשחק, כמו תיקונים למשחקיות, שיפורים גרפיים (למשל טקסטורות חדות ברזולוציה גבוהה יותר), ולעתים אפילו מתאגדים לקבוצות ויוצרים תכנים מרשימים כגון עולמות חדשים, הרפתקאות, כלי נשק ופס-קול חדשים לחלוטין.


גם קאונטר-סטרייק התחיל את דרכו בתור מוד צנוע למשחק Half Life

מאז ימיו של Doom, שהזמין בזרועות פתוחות את קהילת השחקנים לגלות את מבנה המשחק וליצוק בו שינויים, קהילות המודים הולחמו באופן בלתי נפרד לתרבות המשחקים על המחשב האישי. אתרים רבים קמו סביב הנושא ואירחו קבצים, קהילות ופורומים בהם שחקנים ויוצרי מודים החליפו רעיונות ויצרו תכנים. חברת Valve, שכפי שנאמר מריצה את חנות המשחקים הגדולה בעולם – Steam, החליטה לעזור לגיימרים למצוא ולהתקין מודים, ושילבה ב-Steam את אחד המנגנונים הנוחים והגאוניים ביותר להתקנת מודים: Steam Workshop, או "הסדנה". כעת כל גיימר היה יכול לעיין במודים הזמונים בסדנה, לבחור אילו מעניינים אותו ולהוריד בלחיצת כפתור.


מוד למשחק Doom שהפך אותו למשחק "מכסחי השדים"

אחד המשחקים הראשונים שקיבל את אפשרות ה"סדנה" הוא Skyrim, משחק תפקידים פופולארי, רחב היקף וגמיש מבחינת שינויים. ה-Workshop הביא את תרבות המודים לסף דלתם של מליוני משתמשי Steam והציע פתרון קל עבור השחקנים שאינם בעלי חוש טכני מפותח. במקביל Skyrim הפך לדוגמה ומופת של קהילה סביב משחק, המקיימת את עצמה במשך שנים ויוצרת באופן תדיר תכנים איכותיים, המשפרים פלאים את המשחק וזמינים לכל שחקן, או לכל יוצר מודים אחר, באופן חופשי. היתה זו עדנה אמיתית ודוגמה לעדיפותו של המחשב האישי על כל פלטפורמה אחרת, כי רק על המחשב האישי יש מודים. זאת היתה סביבה ליוצרים מוכשרים שיצרו פרוייקטים קטנים, גדולים, וגדולים מאוד.

מודים, כפי שאתם מבינים, זאת פעילות קהילתית של חקר, גילוי ויצירה. הכלל הלא-כתוב של קהילות המודים, בד"כ, הוא שהכל חופשי ונועד לצרכי למידה וליצירת תכנים כקהילה ועבור הקהילה. לכן, מוקדם יותר השבוע כש-Valve החלה לגבות כסף עבור מודים, האינטרנט איבד את עשתונותיו. האהדה האדירה ל-Valve, הסגידה ההיתולית לגייב נוואל (הוא גבריאל מהפסקה הראשונה) והרושם הטוב שהיה ל-Valve בעיני שחקני המחשב האישי, הפכו בין לילה, בלי להגזים, לזעם אדיר של מאות אלפי שחקנים.

אז על מה כולם כל כך כועסים? על מספר דברים. על כך ש-Valve מנסה להפוך את קהילת המודים לחנות ולסחור בתוכן החופשי של הגיימרים והמודרים. על כך שחלוקת הרווחים מהמכירה תהיה 75%-25%, ושימו לב היטב: החלק הקטן הולך ליוצר המוד שנמכר, ואילו 75% הולכים ל- Valve (ובת'סדה, שיצרה את המשחק Skyrim). אבל בעיקר על כך ש-Valve התעסקה עם משהו טוב, עם קהילה מצויינת, והציגה רעיון שעד כה נחשב טאבו בעיניי המודרים ככלל. הרעיון של יצירת מודים ככלי להתפתחות, של חקר המשחק כקהילה ויצירת פרוייקטים קטנים כגדולים עבור הקהילה, הוחלף בין לילה ביצירת הרחבות לא-רשמיות בתשלום, מעין DLC צד-ג'.


גולש ב-Reddit מסביר את עיקר הבעיות במערכת החדשה של Valve

באופן כמעט מיידי התגלו בעיות רבות בדרך בה Valve החליטה ליישם את הרעיון החדש: לא היתה שום בקרת איכות על המודים; אף אחד לא מבטיח שמודים מסויימים יעבדו אחד עם השני, או אחד בלי השני; אם לא היית מרוצה ממוד שקנית, יכולת לקבל זיכוי אבל לא את כספך חזרה, ובכל מקרה גורשת באופן זמני מהשוק של Steam; מודים מסויימים, מטבעם הקהילתי משתמשים זה בזה, ולא ברור איך מתחלקים הרווחים; לא היתה שום בקרה על תמחור המודים; לא ברור מה מקומן של זכויות היוצרים בחלק מהמודים; יוצרי מודים וותיקים פרשו מהקהילה לנוכח האירוע, והכי גרוע – משתמשים רעים ב"סדנה" העלו מודים קיימים כאילו היו שלהם, והחלו לגבות עליהם כסף. כן, גניבה, ולא היה שום מגנון שימנע את זה.

התגובות לחידוש היו מגוונות ורבות, אבל בעיקר שליליות ביותר. בין לילה קמו גופים להעלאה פיראטית של מודים. "אני מניח שפיראטיות של מודים זה משהו אמיתי עכשיו", כתב אחד הגולשים, "מעולם לא חשבתי שאגיד משפט הזוי כזה". קהילות ב-Reddit בנושאי משחקים, מחשבים, מודים, Skyrim וקהילות אחרות הוצפו בדיוני זעם (שעדיין מתחוללים), אתרי חדשות וגיימניג התייחסו לסוגיה ואפילו Forbes, מגזין העסקים הנודע, העלה מאמר עם הכותרת: "מודים בתשלום מאת Valve הם אסון מבחינה חוקית, מוסרית ויצירתית". היו מי שהעלו מודים פארודיים לסדנה של סטים, כמו מוד שמוסיף אשכים לסוסים במשחק תמורת $99, או מוד בשם "חומת תשלום אימרסיבית" שמוסיף למשחק, ובכן, חומת תשלום ענקית.

מוד אחר מוסיף תפוח בודד איפשהו בפונדק The Bannered Mare תמורת $30, מוד נוסף מאפשר לשחקנים להסתובב במשחק עם שלטי מחאה הקוראים "לשחרר את המודים לחופשי". התגובה הפופולארית ביותר באחד המאמרים בנושא זה ב-Nexus (אתר נוסף המוקדש למודים) הכריזה כי זהו סופו של עידן זהוב ויפה, וגולשים רבים ניאותו להסכים.

"כנראה שעשינו משהו שממש עצבן את האינטרנט", אמר לעצמו גבריאל, וצדק. אך נכון לעת כתיבת שורות אלה, נסיונותיו "לכבות את השריפה" עלו לו בעיקר בזעם מלובה מצד קהל השחקנים. גרוע מכך, גייב לא הראה שום נכונות להחזיר את השד לבקבוק. האם זהו באמת סופו של עידן?

 


אולי אתם שואלים את עצמכם מדוע כתבתי את כל זה.

הרי "אולדסקול" הוא מקום למה שהיה, לא למה שעכשיו. טוב, זה נכון, אבל "אולדסקול" עוסק גם בהיסטוריה של תעשיית הגיימינג, ואני מאמין שאנו עדים לתהליך היסטורי. אם לא יהיה שינוי בהתנהלות Valve בנושא זה, מרכז הכובד של תופעת המודים יכול לעבור מפרוייקטים של תשוקה ותגלית, לפרוייקטים מסחריים. באופן אישי, אני לא אוהב את זה כלל וכלל. יש מי שאומרים שזה מצויין, עכשיו נקבל מודים באיכות גבוהה יותר! ולהם אני עונה, היינו צריכים את המערכת הזאת בשביל המודים הנפלאים שקיבלנו עד כה? לא. הסיבה שהאופציה החדשה קיימת היא אך ורק נסיון לגזור קופון על פעילות הקהילה, או כמו שאומרים בתאגידית – "Monetize the Community", ועוד בעמלות מגוחכות. קהילת המודים של Skyrim, מקור השראה וגאווה לשחקני ה-PC, נמצאת עכשיו בסכנה של להפוך לעוד חנות סתמית. אם זה יצליח, זה יהפוך לסטנדרט, הו בהחלט, וזה עצוב ביותר. זה צעד שמוציא את הנשמה מקהילת המודים. אבל עבור מי שאוהב DLC, מיקרו-טרנזקציות ארורות וכו', הידד! בקרוב תקבלו את מה שאתם רוצים.


♦ ♦ ♦

עדכון: הבוקר נחתה בקהילה הודעה מאת אריק ג'ונסון ממחלקת הפיתוח העסקי של  Valve. "אנחנו מסירים את האפשרות לשלם [על מודים] בסדנה של Skyrim. נראה שלא הבנו בדיוק מה אנחנו עושים. החמצנו את המטרה באופן משמעותי". אריק הרחיב על התגובה הנזעמת של הקהילה והודה שכנראה "הקהילה הוותיקה של סקיירים זה לא המקום הנכון להתחיל". ובכך Valve ביטלה את המודים בתשלום ב-Skyrim.

זהו עדכון משמח מצד אחד, אבל מצד שני עולה ממנו דבר נוסף: Valve וכנראה גם בת'סדה, לא וויתרו כלל על הרעיון. מודים בתשלום הולכים בהחלט להיות חלק מהעתיד שלנו. אולי עם היישום הנכון, הגישה הנכונה והקהילה המתאימה, זה לא בהכרח דבר רע. מה שבטוח הוא ש-Skyrim שוב חופשיה, אם לא בזכות ה-Dragonborn, אז בזכות קהילת שחקני המחשב שהפגינה התנדגות נמרצת, כמותה עוד לא ראיתי.

 

מתגעגעים לחלונות 95? זה בשבילכם.

אם יוצא לכם להריץ משחקי רטרו מדי פעם, בטח נתקלתם  במשחקים שאי אפשר להריץ ב-DosBox (מתקבלת הודעת "המשחק הזה לא יכול לרוץ במצב דוס!") אבל מצד שני, אי אפשר להריץ על מערכות חדשות. משחקים כאלה דורשים מערכת חלונות של 32 או אפילו 16 ביט. שזה אומר: לא מספיק ישן בשביל לרוץ על דוסבוקס, לא מספיק חדש בשביל לרוץ על Windows 8.

בשביל לפתור את זה, אחד הגולשים בקהילת "מסע אל העבר" הכין חבילה להורדה חינמית, הכוללת את חלונות 95 בעברית בלי צורך בהתקנה. פשוט להוריד ולהריץ. חוץ מהנוסטלגיה של שימוש בחלונות 95 (ויש הרבה נוסטלגיה), זה גם שימושי למשחקים שלא מוכנים לרוץ בשום דרך אחרת.

ואיך מעבירים קבצים מהמחשב שלנו למערכת חלונות 95 המדומה? אה, דרך נורטון קומנדר כמובן!

נורטון הוא אחד מסיירי הקבצים הכי טובים שיצאו בימי הדוס, ויש לו עדר מעריצים שחלקם משתמשים עד היום בנורטון, בגרסאות חדשות יותר שנועדו למערכות מודרניות. NC5.0 נכלל בחבילה הזאת ככלי להעברת קבצים, אבל עבורי הוא סיפק בידור הרבה מעבר לחלונות 95. בדיוק כמו שהיה בימים ההם, למען האמת (השתמשתי בעיקר בנורטון עד Win98).

בכל מקרה, הלינק להורדה נמצא פה, כולל מדריך מפורט ביותר ומרשים. ואל חשש, זה הרבה יותר קל להפעלה ממה שנראה בתחילה. נסו בעצמכם, אם זה מעניין אתכם, ותוך כמה דקות תוכלו כבר לחזור בזמן!

קונטרולרים בשקל למחשב

טוב, הם לא עלו שקל, יותר באזור של 15 שקל. הבקרים הזולים האלה נמצאים בכל מקום באיביי, ולכבוד כנס GameOn שבו העברתי הרצאה ורציתי לעשות הדגמות חיות, הזמנתי אחד בסגנון NES (המלבני) ואחד בסגנון SNES (העגלגל).

מדובר כמובן בשלטים שמתחברים למחשב עם USB. דאגתי להזמין יותר מחודש לפני הכנס, ועדיין לא קיבלתי אותם בזמן. למעשה, הבקר הראשון שהגיע הוא זה בסגנון ה-NES, והוא חיכה לי בדואר בדיוק כשחזרתי בערב מההרצאה שלי בכנס. תודה לך מרפי.

השלטים האלה לא מציגים איכות בניה מדהימה. למעשה, אפילו מיקום המדבקה לא נעשה בצורה מדוייקת, כמו שרואים בתמונה (לחצו עליה בשביל לראות גרסה מוגדלת). אבל היי, הם עובדים, והם כל כך זולים שגם זה קצת מפתיע אותי. ולמען האמת, כשמחברים אותם למחשב ומשחקים עם אמולטור, זה מרגיש לא רע.

באופן מפתיע, דווקא השלט הזול יותר (ה-SNES) מגיב טוב יותר, והכפתורים שלו נלחצים בצורה אחידה יותר. בשלט ה-NES נראה שלכפתורים שונים יש רמת קשיחות שונה. לי זה לא הפריע לשחק.

קשה להמליץ עליהם, אבל קשה גם לא להמליץ. הם סבבה אם אין לכם דרישות גבוהות וסתם בא לכם לשחק משחק רטרו פה ושם. אל תצפו מהם להרבה. הם עובדים והם חמודים, אבל לא מושלמים. בכל אופן, זאת לא אמורה להיות ביקורת, רק הצצה. אני מתכנן לעשות מתישהו פרק על אמולטורים ואיך כדאי לשחק במשחקים ישנים, והשלטים האלה כנראה יופיעו. בינתיים, אם בא לכם שלט זול מאוד למחשב בשביל לרוץ איתו על משחקי נינטנדו ישנים, למה לא.

למי שביקש: אלה הלינקים לאיביי – NES, SNES.