ממתקי גיימינג בהפתעה!

אירה ורון, חברים טובים שיש להם גם ערוצים ביוטיוב, הפתיעו אותי ואת קרינה בחבילה מלאה בממתקים – אבל בנושא גיימינג! זה באמת היה משהו מיוחד אז החלטנו לעשות על זה פרק.

קפצו לערוץ של אירה בנושא החיים ביפן, שווה ביותר! והערוץ GWMW בו אירה ורון משחקים ביחד, תענוג לצפות בהם!


עדכון: אחד החברים שצפה בפרק נתן לנו קצת פירוט על חלק מהממתקים המופיעים. ציטוט:

קודם כל הממתק טטריס היה מוצר פרסום למשחק Puyo Puyo Tetris, שמשלב את העולם של משחקי הPuyo Puyo ומוסיף טוויסט של טטריס במשחקיות ובעלילה.
הממתק עם התופים מבוסס על סדרת משחקי הנגינה Taiko no Tatsujin, שמאוד פופולארי בארקייד ביפן, ואפילו כל שנה יוצא מודל חדש עם שירים חדשים.
לגבי ממתק דרגון בול, אני מופתע שיש לך דבר כזה! בלתי אפשרי להשיג את זה במשלוח לפי מה שאני יודע, והקלף הזה ספציפית מאפשר לוג'יטה להפוך לסופר סאיה. תשמור טוב על הקלף הזה.

למדנו.

מזרחית בדום: התגובות המצחיקות

אחרי התרגום המוצלח של סופר מריו לעברית, חברים שאלו אותי: מה הלאה? הצעד הבא המתבקש, כמובן, היה להכניס ל-Doom טייפ עם מוזיקה מזרחית. הזומבים והשדים מהגיהנום מגיבים בהתאם, והתוצאה משעשעת מאוד 🙂

העלתי את הוידאו בפייסבוק במקור, ואני חייב לציין שחלק מהתגובות היו קורעות מצחוק לא פחות מהסרטון המקורי.

מישהו הציע להכניס את "שיר הפטוט" לטייפ, ואני חייב להגיד שלא הכרתי את השיר אבל ברגע ששמעתי אותו, נשפכתי מצחוק. למרבה המזל, מישהו אחר דאג להכניס אותו לטייפ (אם כי בווליום קצת חלש. כנראה התחשב בשחקנים שצריכים להקשיב לזה תוך כדי משחק).

בינתיים הסרטון בפייסבוק כבר עומד על למעלה מ-60,000 צפיות. אז לאור ההצלחה הרבה של הסרטון הדבילי הזה, אני שוקל לפתוח אותו לפומבי גם ביוטיוב. אני לא מחשיב אותו כפרק בערוץ כמובן, אבל יש לי תחושה שאם אני לא אעלה אותו, מישהו אחר עלול לעשות את זה…

סופר מריו בעברית..?

אחרי דיון נחמד עם חבר החלטתי לנסות קצת ממה שנקרא Rom Hacking. בקצרה, זה אומר לקחת משחק ישן (ROM למי שיודע), לחפור במידע ובדרך בה הוא בנוי ולערוך בו שינויים. זה לא מאוד שונה מ-Modding למען האמת, רק אולי (לפעמים) מסובך יותר טכנית. בכל אופן, התחלתי מלהפוך את האוייבים וכל מיני דברים במשחק לדיסקטים וקונסולות רטרו (דווקא יצא ממש נחמד!)

על הדרך, בתור ניסוי, גם תרגמתי את המשחק לעברית. מהר מאוד הבנתי שזה יכול לדבר לאנשים מעבר לקהילת האספנים. החלטתי ליצור תרגום נאות של המשחק ועכשיו הוא מתורגם במלואו, כולל מסך הפתיחה ו"פונט" משודרג למסכי CRT. אחרי שלושים שנה, סוף סוף סופר מריו "יוצא" בגרסה מקומית!

ניתן לשחק בו בדפדפן או להוריד אותו (לשימוש עם אמולטור) בעמוד החדש שהעלתי:
לחצו כאן כדי לשחק.

התהליך עצמו מעניין ונחמד, אולי נושא טוב לפרק בערוץ! בינתיים אני מקווה ליצור גרסה פיזית של המשחק. הכנתי אפילו עיצוב לתווית העברית כפי שהייתה יכול להיות בשנת 1985. קדימה מריו – לעבודה! הנסיכה מחכה.


עדכון: הנה פרק על כל הסיפור, כולל הדגמה של העותק הפיזי למשחק!

הארקייד של זקי

התמזל מזלי וקפצתי לבקר את זקי אבוחצירה, בחור חייכן וטוב-לב מאשדוד שבונה מכונות משחק להנאתו. עם הזמן הוא בנה כמה וכמה מכונות, והיום יש לו משחקיה שלמה בדירה! אחרי ההלם הראשוני ממפגש עם כל המכונות, מתברר שזקי הוא מקצוען אמיתי בתחום הארקייד.

הנה הסיור המלא – הכולל היכרות מעמיקה עם המכונות, שלל דוגמאות, הרבה מוזיקה טובה ומשחקי רטרו. זקי גם מנהל בלוג בו הוא מספר על הרפתקאות הארקייד שלו, מוזמנים לבקר.

תהנו, ותודה רבה לזקי הנהדר על האירוח.

משחקי RPG שהגיעו אליי – וואו!

חזרתי הביתה, הנחתי את 17 המשחקים שזה עתה הגיעו אליי על השולחן, וניסיתי לעכל את זה. כמה ממשחקי התפקידים הטובים ביותר אי פעם, כמה משחקים שלא חלמתי אפילו שאראה במו עיניי, ועוד בגרסה עברית ראויה לשימור.

ממה נתחיל? מ-Lands of Lore III האגדי? אולי ממשחקי Might and Magic, שיש להם תמיד אריזות מרהיבות? ויש כמובן את אולטימה, אחד ממשחקי התפקידים הקלאסיים ביותר למחשב האישי. אז יש לנו את המשחק השמיני, "פגאן", את Underworld, ואוסף משחקי אולטימה הכולל את כל המשחקים בסדרה מהראשון ועד פגאן (כולל). יש לנו גם את Ultima Online, ותאמינו או לא – ה-MMO הזה, שיצא לפני 18 שנים, עדיין פעיל!

אין מה לומר חוץ מ-"וואו"! אני באופן אישי, מוכה אופוריה ואושר. אבל רגע. זאת רק ההתחלה. יש לנו גם את אולטימה 9, בתמונת סולו משלו. פשוט הייתי חייב לצלם את כל הדברים הנפלאים שהגיעו איתו. לאחרונה התווכחתי עם מישהו שאריזות המשחקים הישנות ל-PC היו מפנקות כמו אריזות האספנים של היום. ישנם כמה וכמה משחקים שמדגימים את זה, אבל אולטימה 9 מוכיח את הטענה מעל לכל ספק:

הקלפים המכושפים מהמשחק, מפה מבד (!) מדריך משגע, קטלוג החורף הנוסטלגי של הד הרצי. זה פשוט יותר מדי טוב! אבל רגע – יש לנו את אולטימה 1-9, ואת אונליין! זה אומר… שאלה כל משחקי אולטימה של הסדרה הראשית. אני לא מאמין! יש את כולם! אבל אנחנו קופצים לפני הסוסים. יש עוד הרבה מה לראות. אני מפנה את השולחן, ומציב עליו את 8 המשחקים הנותרים:

הו כן. בלדור'ס גייט. קרונדור. אייסווינד דייל. אני לא צריך להגיד כלום, נכון? התמונה הזאת מדברת בעד עצמה. ועוד בגרסאות בעברית, שהסורק שלי כבר לוטש בהן עיניים מלאות ציפייה. ולידם – שניים מכותרי Need For Speed שאני הכי אוהב, מס' 3 ו-4. כמה הו כמה שיחקתי בהם בשנים ההן, המשחקים האלה הם חלק ממני. איזה אושר לראות אותם גם, בקופסה שלמה, וגרסה עברית.

זה בהחלט היה… אחלה יום! אני כל כך שמח. בואו נסיים עם תמונה של כל החברים החדשים ביחד:

פוקימון: למה אנחנו קונים שוב את "אותו משחק"?

לאחרונה צץ פרסום בקבוצת האספנים, בה מישהו שאל כמה תעלה כל סדרת פוקימון לגיימבוי (על סוגיו). האספנים בקבוצה ניסו את מיטב יכולתם בהערכת מחיר, אך תוך כדי הדיון, צצה שאלה נוספת: מדוע אנשים קונים שוב ושוב את משחקי פוקימון, אם בבסיסם זה "אותו משחק"?

ובכן, מה הכוונה ב"אותו משחק"? אסביר לטובת מי שלא בקיא בסדרת משחקי פוקימון. המטרה היא בדרך כלל זהה: להפוך למאמן הכי טוב בעולם. או יותר נכון, ממאמן פשוט, למאסטר! אוספים פוקימונים, מאמנים אותם, נכנסים לקרבות ועולים רמות. יש גם "מכונים" בהם נלמדים פוקימונים או שיטות קרב מסויימות, והבסתם יקנו לך תגים ותארים.

היעד הסופי שלך הוא אליפות הפוקימון העולמית, וכמובן שאם תנצח שם – לא נשאר לך הרבה להוכיח. על הדרך תוכל גם לחקור את עולם המשחק ולתפוס את כל הפוקימונים הקיימים. זה הבסיס של משחקי פוקימון. אפילו הקרבות דומים בין המשחקים השונים! ואם זה לא מספיק – בכל דור משוחררים שני משחקים זהים, הנבדלים זה מזה בכמה פוקימונים בלבד.

נותרת השאלה: למה לעזאזל השחקנים קונים שוב ושוב את משחקי פוקימון, שדומים כל כך אחד לשני? אם יש לך אחד או שניים, הבנת את הרעיון. לא?

חברי קבוצת האספנים ניסו לפצח את החידה. "יש דברים שאתה צריך לגדול עליהם בשביל לאהוב," אמר אחד האספנים. "הם לא אותו הדבר, יש שינויים גראפיים," אמר אחר. ובכן, לדעתי יש סיבה אחרת שאנחנו נהנים ממשחקי פוקימון.

בואו נסתכל רגע על חיינו האישיים. כולם מכירים את השבלונה של תיכון > צבא > לימודים > עבודה > משפחה וכן הלאה. אולי לא כולם עוברים בכל התחנות, אבל תסכימו איתי שבגדול זה מסכם לא רע את החיים. ועם זאת, החיים של כל אחד מאיתנו שונים משמעותית, וההבדל הוא בסיפור האישי, בפרטים הקטנים.

אז נכון שבכל משחקי פוקימון יש מכונים, מאמנים וקרבות שנשענים על מכניקה דומה. אבל גם בכל אחד מהם אנחנו חווים את חייו של גיבור אחר, יש ערים אחרות ודמויות לפגוש, יש סיפורים והרפתקאות חדשות לגלות. וכל אלה בנויים נהדר, עם קסם שקשה להכחיש.

משחקי פוקימון טווים בכל פעם מחדש את המסלול בין התחנות הידועות מראש, בדרך נפלאה וסיפור נהדר. אל לנו לשכוח שהם משחקי תפקידים אחרי הכל. אחת מנקודות המשיכה החזקות עבורי, היא העולם עצמו. כשאני מתחיל משחק של פוקימון, אני מקבל תחושה שנכנסתי לעולם מופלא ומרתק, כמו בסרט של דיסני. אני מקבל תחושה שהעולם הזה חי וגדול. ואני תמיד שמח לחוות זאת מחדש.

אחת הטענות שעלו בקבוצה היא שאין שינויים מהותיים בין המשחקים. אך בניגוד לדעה שמדובר ב"אותו משחק", המפתחים דואגים לעדכן ולרענן את המשחקיות מדור לדור (של קונסולות ניידות, כמובן). משחקי הדור השני למשל הציגו חידושים רבים מהדור הראשון, כמו פריטים שאפשר להשתמש בהם, מעגל יום ולילה שהשפיע על המשחק, הרביית פוקימונים ושיפורים למספר מערכות.

משחקי הדור השלישי הציגו חידושים מרחיקי לכת כמו קרבות שניים על שניים ו"אופי" (nature) לכל פוקימון. לאחר מכן משחקי פוקימון התחילו לעבור לתלת מימד והציגו שינויים נוספים.

ייתכן ומבחינת החידושים המחזוריים, זה באמת מזכיר את פיפ"א (אם כי לדעתי השינויים בפוקימון משמעותיים הרבה יותר). אבל, יש פה גם אלמנט נוסף של הרפתקה. אני חושב שהסיבה שאנשים חוזרים שוב ושוב למשחקי פוקימון, היא לבוא ולראות מה חדש בעולם המוכר והאהוב הזה. איזה סיפור ממתין לנו הפעם, ואילו חידושים הוכנסו למשחק. להתרגש מעולם חדש וגדול שמחכה לנו. לבחור אחד משלושת הפוקימונים כמו שעשו דורות לפניך. לחקור ולגלות פוקימונים משוגעים שלא דמיינת, ללמוד עליהם, ובסופו של דבר – להיענות לאתגר, ולהפוך לטוב ביותר במקום חדש.

לסיכום, אפשר לשאול משהו דומה על הרבה סדרות משחקים: Heroes, Unreal Tournament, או משחקי מירוצים כמו Need for Speed. מה, לא הבנת מה זה משחק מירוצים אחרי 2-3 כותרים? כל ההבדל, חברים, הוא בפרטים הקטנים.

ארגז ההפתעות והסוד של דיאבלו

הידד, פרק נוסף של ארגז ההפתעות! יש כמה צופים שזאת הפינה המועדפת עליהם, והפעם הכנתי את הפרק הכי מעניין בפינה, רצוף בעובדות נחמדות, תגליות וסודות!

אז תהנו לכם חברים, ושיהיה לנו אחלה סוף שבוע. אני כבר עובד על הפרק הבא, ההתחלה העקומה של… חכו ותראו!

סופת המודים של Valve

גייב (גבריאל) נוואל הוא בחור שמנמן וחייכני, קצת ביישן לעתים. ביום חמישי האחרון הוא חזר מלוס אנג'לס לבלביו, וושינגטון, שם הוא עובד בתור המנכ"ל של חברת Valve. "הו וואו," הוא אמר כשפתח את תיבת המייל שלו. למעלה מ-3,500 הודעות אי-מייל זועמות הציפו את חשבונו. "כנראה שעשינו משהו שממש עצבן את האינטרנט". הו, כמה שהוא צדק.

Steam, למי שלא מכיר, היא חנות המשחקים המקוונת הגדולה בעולם. היא מופעלת על ידי חברת Valve, שזכתה לאהדה אדירה מצד הגיימרים בזכות החנות הנוחה, המבצעים המעולים והאפשרות לבנות קהילה סביב כל משחק. אפשרות זאת באה לידי ביטוי במגוון דרכים – החל מדיונים, שיתוף תמונות וסרטונים, וכלה במתן אפשרות לשיפור המשחקים, יצירה ושיתוף תוכן וכלים מצד הגיימרים. אלו נקראים "מודים", או באנגלית Mods, קיצור של Modifications.


עורך שלבים. הקהילה יוצרת תכנים ולפעמים כלי פיתוח חדשים ומתקדמים

מודים הם אחד מעמודי התווך של שחקני המחשב האישי. אלה שיוצרים מודים, מודרים (או Modders באנגלית) מוצאים משחק שנוח להם לשנות, מתחילים לחקור ולפצח את הדרך בה הוא בנוי במאמץ משותף, ומשתעשעים עם התגליות שלהם. הם כותבים כלים מיוחדים שמאפשרים להם ליצור תכנים חדשים למשחק – עורכי שלבים, תוכנות שמחלצות מודלים מתוך המשחק ומאפשרות לערוך אותם, ועוד ועוד. הם יוצרים שיפורים למשחק, כמו תיקונים למשחקיות, שיפורים גרפיים (למשל טקסטורות חדות ברזולוציה גבוהה יותר), ולעתים אפילו מתאגדים לקבוצות ויוצרים תכנים מרשימים כגון עולמות חדשים, הרפתקאות, כלי נשק ופס-קול חדשים לחלוטין.


גם קאונטר-סטרייק התחיל את דרכו בתור מוד צנוע למשחק Half Life

מאז ימיו של Doom, שהזמין בזרועות פתוחות את קהילת השחקנים לגלות את מבנה המשחק וליצוק בו שינויים, קהילות המודים הולחמו באופן בלתי נפרד לתרבות המשחקים על המחשב האישי. אתרים רבים קמו סביב הנושא ואירחו קבצים, קהילות ופורומים בהם שחקנים ויוצרי מודים החליפו רעיונות ויצרו תכנים. חברת Valve, שכפי שנאמר מריצה את חנות המשחקים הגדולה בעולם – Steam, החליטה לעזור לגיימרים למצוא ולהתקין מודים, ושילבה ב-Steam את אחד המנגנונים הנוחים והגאוניים ביותר להתקנת מודים: Steam Workshop, או "הסדנה". כעת כל גיימר היה יכול לעיין במודים הזמונים בסדנה, לבחור אילו מעניינים אותו ולהוריד בלחיצת כפתור.


מוד למשחק Doom שהפך אותו למשחק "מכסחי השדים"

אחד המשחקים הראשונים שקיבל את אפשרות ה"סדנה" הוא Skyrim, משחק תפקידים פופולארי, רחב היקף וגמיש מבחינת שינויים. ה-Workshop הביא את תרבות המודים לסף דלתם של מליוני משתמשי Steam והציע פתרון קל עבור השחקנים שאינם בעלי חוש טכני מפותח. במקביל Skyrim הפך לדוגמה ומופת של קהילה סביב משחק, המקיימת את עצמה במשך שנים ויוצרת באופן תדיר תכנים איכותיים, המשפרים פלאים את המשחק וזמינים לכל שחקן, או לכל יוצר מודים אחר, באופן חופשי. היתה זו עדנה אמיתית ודוגמה לעדיפותו של המחשב האישי על כל פלטפורמה אחרת, כי רק על המחשב האישי יש מודים. זאת היתה סביבה ליוצרים מוכשרים שיצרו פרוייקטים קטנים, גדולים, וגדולים מאוד.

מודים, כפי שאתם מבינים, זאת פעילות קהילתית של חקר, גילוי ויצירה. הכלל הלא-כתוב של קהילות המודים, בד"כ, הוא שהכל חופשי ונועד לצרכי למידה וליצירת תכנים כקהילה ועבור הקהילה. לכן, מוקדם יותר השבוע כש-Valve החלה לגבות כסף עבור מודים, האינטרנט איבד את עשתונותיו. האהדה האדירה ל-Valve, הסגידה ההיתולית לגייב נוואל (הוא גבריאל מהפסקה הראשונה) והרושם הטוב שהיה ל-Valve בעיני שחקני המחשב האישי, הפכו בין לילה, בלי להגזים, לזעם אדיר של מאות אלפי שחקנים.

אז על מה כולם כל כך כועסים? על מספר דברים. על כך ש-Valve מנסה להפוך את קהילת המודים לחנות ולסחור בתוכן החופשי של הגיימרים והמודרים. על כך שחלוקת הרווחים מהמכירה תהיה 75%-25%, ושימו לב היטב: החלק הקטן הולך ליוצר המוד שנמכר, ואילו 75% הולכים ל- Valve (ובת'סדה, שיצרה את המשחק Skyrim). אבל בעיקר על כך ש-Valve התעסקה עם משהו טוב, עם קהילה מצויינת, והציגה רעיון שעד כה נחשב טאבו בעיניי המודרים ככלל. הרעיון של יצירת מודים ככלי להתפתחות, של חקר המשחק כקהילה ויצירת פרוייקטים קטנים כגדולים עבור הקהילה, הוחלף בין לילה ביצירת הרחבות לא-רשמיות בתשלום, מעין DLC צד-ג'.


גולש ב-Reddit מסביר את עיקר הבעיות במערכת החדשה של Valve

באופן כמעט מיידי התגלו בעיות רבות בדרך בה Valve החליטה ליישם את הרעיון החדש: לא היתה שום בקרת איכות על המודים; אף אחד לא מבטיח שמודים מסויימים יעבדו אחד עם השני, או אחד בלי השני; אם לא היית מרוצה ממוד שקנית, יכולת לקבל זיכוי אבל לא את כספך חזרה, ובכל מקרה גורשת באופן זמני מהשוק של Steam; מודים מסויימים, מטבעם הקהילתי משתמשים זה בזה, ולא ברור איך מתחלקים הרווחים; לא היתה שום בקרה על תמחור המודים; לא ברור מה מקומן של זכויות היוצרים בחלק מהמודים; יוצרי מודים וותיקים פרשו מהקהילה לנוכח האירוע, והכי גרוע – משתמשים רעים ב"סדנה" העלו מודים קיימים כאילו היו שלהם, והחלו לגבות עליהם כסף. כן, גניבה, ולא היה שום מגנון שימנע את זה.

התגובות לחידוש היו מגוונות ורבות, אבל בעיקר שליליות ביותר. בין לילה קמו גופים להעלאה פיראטית של מודים. "אני מניח שפיראטיות של מודים זה משהו אמיתי עכשיו", כתב אחד הגולשים, "מעולם לא חשבתי שאגיד משפט הזוי כזה". קהילות ב-Reddit בנושאי משחקים, מחשבים, מודים, Skyrim וקהילות אחרות הוצפו בדיוני זעם (שעדיין מתחוללים), אתרי חדשות וגיימניג התייחסו לסוגיה ואפילו Forbes, מגזין העסקים הנודע, העלה מאמר עם הכותרת: "מודים בתשלום מאת Valve הם אסון מבחינה חוקית, מוסרית ויצירתית". היו מי שהעלו מודים פארודיים לסדנה של סטים, כמו מוד שמוסיף אשכים לסוסים במשחק תמורת $99, או מוד בשם "חומת תשלום אימרסיבית" שמוסיף למשחק, ובכן, חומת תשלום ענקית.

מוד אחר מוסיף תפוח בודד איפשהו בפונדק The Bannered Mare תמורת $30, מוד נוסף מאפשר לשחקנים להסתובב במשחק עם שלטי מחאה הקוראים "לשחרר את המודים לחופשי". התגובה הפופולארית ביותר באחד המאמרים בנושא זה ב-Nexus (אתר נוסף המוקדש למודים) הכריזה כי זהו סופו של עידן זהוב ויפה, וגולשים רבים ניאותו להסכים.

"כנראה שעשינו משהו שממש עצבן את האינטרנט", אמר לעצמו גבריאל, וצדק. אך נכון לעת כתיבת שורות אלה, נסיונותיו "לכבות את השריפה" עלו לו בעיקר בזעם מלובה מצד קהל השחקנים. גרוע מכך, גייב לא הראה שום נכונות להחזיר את השד לבקבוק. האם זהו באמת סופו של עידן?

 


אולי אתם שואלים את עצמכם מדוע כתבתי את כל זה.

הרי "אולדסקול" הוא מקום למה שהיה, לא למה שעכשיו. טוב, זה נכון, אבל "אולדסקול" עוסק גם בהיסטוריה של תעשיית הגיימינג, ואני מאמין שאנו עדים לתהליך היסטורי. אם לא יהיה שינוי בהתנהלות Valve בנושא זה, מרכז הכובד של תופעת המודים יכול לעבור מפרוייקטים של תשוקה ותגלית, לפרוייקטים מסחריים. באופן אישי, אני לא אוהב את זה כלל וכלל. יש מי שאומרים שזה מצויין, עכשיו נקבל מודים באיכות גבוהה יותר! ולהם אני עונה, היינו צריכים את המערכת הזאת בשביל המודים הנפלאים שקיבלנו עד כה? לא. הסיבה שהאופציה החדשה קיימת היא אך ורק נסיון לגזור קופון על פעילות הקהילה, או כמו שאומרים בתאגידית – "Monetize the Community", ועוד בעמלות מגוחכות. קהילת המודים של Skyrim, מקור השראה וגאווה לשחקני ה-PC, נמצאת עכשיו בסכנה של להפוך לעוד חנות סתמית. אם זה יצליח, זה יהפוך לסטנדרט, הו בהחלט, וזה עצוב ביותר. זה צעד שמוציא את הנשמה מקהילת המודים. אבל עבור מי שאוהב DLC, מיקרו-טרנזקציות ארורות וכו', הידד! בקרוב תקבלו את מה שאתם רוצים.


♦ ♦ ♦

עדכון: הבוקר נחתה בקהילה הודעה מאת אריק ג'ונסון ממחלקת הפיתוח העסקי של  Valve. "אנחנו מסירים את האפשרות לשלם [על מודים] בסדנה של Skyrim. נראה שלא הבנו בדיוק מה אנחנו עושים. החמצנו את המטרה באופן משמעותי". אריק הרחיב על התגובה הנזעמת של הקהילה והודה שכנראה "הקהילה הוותיקה של סקיירים זה לא המקום הנכון להתחיל". ובכך Valve ביטלה את המודים בתשלום ב-Skyrim.

זהו עדכון משמח מצד אחד, אבל מצד שני עולה ממנו דבר נוסף: Valve וכנראה גם בת'סדה, לא וויתרו כלל על הרעיון. מודים בתשלום הולכים בהחלט להיות חלק מהעתיד שלנו. אולי עם היישום הנכון, הגישה הנכונה והקהילה המתאימה, זה לא בהכרח דבר רע. מה שבטוח הוא ש-Skyrim שוב חופשיה, אם לא בזכות ה-Dragonborn, אז בזכות קהילת שחקני המחשב שהפגינה התנגדות נמרצת, כמותה עוד לא ראיתי.

 

מכונת המשחק האבודה של גולדסטאר

אוהבים מכונות ארקייד עם מסכי CRT מרצדים? גם אני! ומסתבר שגולדסטאר (או נכון יותר, טמפו) הפיקה כמה מכונות משחק עבור מותג הבירה המוכר.

טוב, אולי מכונת "ארקייד" זה לא מדויק. אולי משחק פאבים? בכל מקרה, מדובר במכונה ענקית, מגניבה וייחודית. ייתכן מאוד שזאת האחרונה מסוגה שעדיין עובדת!

(הפרק החדש יהיה זמין אחרי 11 בבוקר)