הרגלים ישנים ומתנה לא צפויה

א' הוא חבר קרוב. גדלנו יחד. היינו מסתובבים יחד לא מעט, בעיר, בבית הספר, בכל מקום. אני חושב שהכרנו בחטיבת הביניים. כמה מהזכרונות היפים ביותר שלי מחטיבת הביניים והתיכון התרחשו בנוכחותו של א', בין אם אלו ביקורים בסרטים הכי גדולים בקולנוע (עם חברים נוספים ומצוינים מאותה תקופה), סיפורי אימה אל תוך הלילה שהיינו מספרים, הרים של בדיחות פנימיות מטופשות, וכמובן – הרבה משחקים.

באותם ימים ההתלהבות שלנו ממשחקים היתה אדירה. היינו שנינו מנויים על Wiz, מחכים בציפייה לכל גליון חדש. בהפסקות היינו מדברים ומפנטזים על המשחקים שחיכינו להם, מחליפים חדשות ושמועות. היינו מחפשים יחד סקינים למשחקים (כמו Counter Strike), מחכים לכרטיסי מסך חדשים, ומתלהבים בטירוף כשמישהו מהחבר'ה קנה מחשב חדש – זה היה הזמן להתנחל אצל המסכן ולשחק אצלו בבית עד שייצא לנו עשן מהאוזניים.

מתנה לא צפויה

אתמול יצא לי להזכר בהרבה מהדברים האלה. א' עשה שיפוץ בדירה, והחליט שהגיע הזמן להיפטר מכל מיני משחקים ישנים ודברים שהיו אצלו במשך שנים ארוכות. לשמחתי הוא נזכר שאני עדיין אוסף דברים כאלה (טוב, אולי הזכרתי לו מדי פעם במהלך השנים!) ושאל אותי אם בא לי לאסוף את המשחקים הישנים שלו.

פתאום החזקתי ביד חצי מהילדות שלנו. כל משחק שקיבלתי מספר סיפור שלם, חלק מהעבר שלנו. הציפיה שלנו לכל המשך שהוא ל-Half Life, שהביאה את א' לקנות את Blue Shift, למרות שהוא לא המשך מוצלח במיוחד (אבל הוא משדרג את המודלים במשחק המקורי, אז לפחות זה). Gunman, שהקשר היחיד שלו ל-Half Life הוא המנוע עליו נבנה, הספיק לנו כדי להתעניין בו. כמה שנים לאחר מכן הלכנו א' ואני לקנות את Half Life 2, בחנות קטנה ברחובות שאני די בטוח שרק שנינו מכירים עד היום. זה היה יום מעט גשום אבל מלא בקסם נעורים.

לא כולם יודעים שחוץ מהמשחק הראשי היו ב-MGS משימות "אימון" כיפיות מאוד, ה-VR Missions.

מדהים איך יש רגעים כאלה, לפעמים סתמיים לגמרי, שפשוט נשארים בזכרון. המשחקים האלה זורקים אותי פתאום להפסקה בין שיעורים בחטיבת הביניים, כשאנחנו מדברים על Soldier of Fortune, והאם כל הפואנטה במשחק היא האלימות המוגזמת, שבפעם הראשונה היתה מפורטת באופן מציאותי יותר מאי פעם. הו, כמה חיכינו לבדוק איך זה עובד בפועל. אם אני זוכר נכון א' המשיך גם למשחקים נוספים בסדרה. משחקים לא היו הדבר היחיד בחיים שלנו, אבל הם בהחלט היו שם, תבלין מורגש בסלט החוויות הזה.

StarLancer זאת אגדה בפני עצמה. במשחק הזה היו לי כמה שותפים חוץ מ-א'. המשחק עצמו היה מעולה עבורינו – הסיפור האפי בחלל, החלליות הזריזות, האפקטים המרשימים. משהו שם פשוט שבה אותנו לגמרי. היה לא פחות טוב להגיע לבית הספר ולדבר עליו, איך הצלחנו להתחמק ברגע האחרון מטיל קטלני, לפוצץ ספינת אויב ולהציל את היום. כנראה ש-FreeSpace 2 היה משחק טוב יותר… אבל ל-Starlancer תמיד יהיה מקום חם אצלנו. הוא היה שלנו. עכשיו יש לי גם את הקופסה של א', שהיא לא סתם קופסה שהגיעה מ-ebay, אלא העותק האמיתי שהיה חלק מהילדות שלנו. נכון שזה מטופש להתרגש ממשהו כזה? אבל מה לעשות. ככה זה.

Starlancer

מאוד אהבתי את Mechwarrior, אם כי אני מודה ש-א' תמיד היה יותר מחובר למשחקים האלה. אני שחקן מסוג אחד, ו-א' שחקן מסוג אחר לגמרי – הוא בחור רציני. הוא יודע את החומר. הוא הכיר את הנתונים ואהב לסדר לעצמו את הניצחון לא רק בזכות מהירות תגובה, אלא גם מתוך תכנון. אינטלקטואל. עכשיו כשאני חושב על זה, במיוחד כשאני נזכר בקריירה שלו ב-Counter Strike ובהישגים של א' במשחקים אחרים, אני מניח ש-א' הוא החבר היחיד שלי שהייתי יכול להגיד עליו שהוא שחקן רציני יותר ממני. מכל החברים שלי יש רק שניים שלדעתי יכולים עדיין לגבור עליי ב-Counter Strike, ו-א' הוא ללא ספק אחד מהם.

עם הגישה השיטתית המפורסמת שלו, זה לא מפתיע ש-א' אוהב משחקי אסטרטגיה, כמו Earth 2150. לא אשכח את ההתלהבות של א' לקראת Emperor: Battle for Dune, איך הוא הכיר את כל היחידות במשחק עוד לפני שיצא לו לשחק בו בעצמו. הברק בעיניים בכל פעם שהוא דיבר על ה-Devastator או ה-Minotaurus (יחידות במשחק). המשחקים שעוררו אצלי ברק בעיניים היו מעט אחרים, אבל זה עדיין כבוד גדול להיות האוצר של הזכרונות האלה, עבור א' ועבורי.

כן, גם אלו היו חלק מהמתנה.

לצד הקופסאות הגדולות א' מסר לי גם ערימת דיסקים. כמעט כל המשחקים שם הגיעו ישירות מהילדות שלנו, מוקדמת יותר או פחות. אני די בטוח שהדיסק של Worms 2 וחוברת ההפעלה היו שלי פעם – קופסת המשחק, בעברית, עמדה אצלי ריקה כבר שנים רבות. מעולם לא הבנתי מה קרה לדיסק המשחק שנעלם, אבל הייתי משאיל משחקים לחברים אז, וזה לגמרי הגיוני שהשאלתי ל-א' את הדיסק מתישהו. אז הם היו אצל א' כל הזמן הזה? אולי. לפחות עכשיו הקופסה כבר לא ריקה.

את Rayman ו-WOW לא צריך להציג. לא כל כך רואים בתמונה, אבל שם למטה יש דיסקים של Wiz – זוכרים שהזכרתי אותו? אבל מה שריגש אותי יותר זה Serious Sam. כמה אהבנו את המשחק הזה! אי שם בפסאז' צר עם תאורה מפוקפקת, ברחובות, בחנות-רשת קטנה בשם Fireball, העברנו כמה ערבים מאושרים במשחק Co-op ב-Serious Sam. אוף, אני שונא להישמע כמו איזה סבא נרגן שמתרפק על הזכרונות – אבל בחיי, אלה היו ימים מופלאים, ואני כל כך שמח שהייתי שם, שהיינו שם כולנו.

סיריוס סאם. זכרון נהדר

בשנתיים האחרונות כבר התחלתי למצות את עניין הנוסטלגיה. חפרתי עמוק בעבר שלי, אימצתי אותו בחום, אבל אני לא מנסה לחיות את מה שהיה. אני במקום אחר עכשיו. ועדיין, כשאני מקבל מתנה כזאת מחבר קרוב, אני נופל להרגל הישן. אני יודע שהזמנים האלה כבר לא יחזרו, אבל כשהפריטים האלה מונחים על השולחן מולי, הזכרונות כל כך ברורים, הילדות שלנו פשוט במרחק נגיעה… וזה כל כך נעים להיזכר.

תודה רבה, א'!

איך משחק אחד שינה את העולם

זה הסיפור של Doom (דום), אחד המשחקים הכי משמעותיים בהיסטוריה. אבל למה בעצם? מה הופך אותו לכל כך משפיע ומהפכני? כולנו שמענו את השם "דום", אבל ככל שעובר הזמן אנחנו מתרחקים מהסיפור המרתק שמאחורי המשחק והחידושים המדהימים שהציג. זאת ההזדמנות לצלול לסיפור של אחד המשחקים הכי חשובים, ולראות איך הוא שינה את העולם.

האוסף שלי: נינטנדו

אחרי תקופת מבחנים מתישה וממושכת, הגיע הזמן לחזור ליצור קצת סרטונים! אנחנו ממשיכים איפה שעצרנו פעם קודמת – באוסף שלי. הפעם אנחנו מסתכלים מקרוב על אוסף הנינטנדו. בתור פיצוי על הזמן שבו לא העלתי סרטונים, החלטתי לרוץ על כל האוסף במכה אחת, תהליך שגזל ממני כמה ימים של עבודה נמרצת. התוצאה הפכה לסרטון ארוך מדי (כמעט חצי שעה), לכן פיצלתי אותו ל-3 חלקים על מנת להקל על הצפיה. החלק הראשון, אוסף ה-NES, לפניכם. החלקים הבאים יעלו מחר ומחרתיים בהתאם.

חלק ראשון: NES

חלק שני: גיים בוי! (Game Boy)

חלק שלישי: סופר-נינטנדו, ובונוסים נוספים

הצלחה למרות הכל!

אחרי שטעמנו את טעם הכשלון עם הכוננים הקשיחים המיניאטורים (ראו פוסט קודם), ניתן סוף סוף לדווח על הצלחה. ניסיון עם כוננים מתאימים יותר למשימה, של IBM, הצליחו באופן מסחרר. התוצאה היא סרטון מפורט המראה את תהליך הפירוק, וקצת היכרות עם הרכיבים בפנים. סה"כ, חוויה חינוכית!

איך להיכשל בצורה קטסטרופלית

פניו של כשלון. הו כמה מר הוא טעם האכזבה.

ניסיתי לפרק Microdrive של Seagate לסרטון כדי להראות איך הוא עובד מבפנים. רציתי ממש להדגים איך הוא עובד ללא הכיסוי החיצוני כי זה בעצם הארדיסק מכאני שלם וקטנטן וזה נראה לי מגניב (חצי שקל כדי שהגודל יהיה ברור).

הכוננים עצמם לא יקרים מדי אבל הם מכוסים בברגים מיניאטורים (רואים אותם בתמונה) שנראים כמו משימה שגם Antman היה מסרב לה. מיותר לציין שאין שום כלי בסביבה שפותח את זה. בנאדם נורמלי היה ממשיך הלאה, אבל אני מסוג האנשים שמפרקים כוננים קשיחים מיניאטורים בשתיים בלילה.

ניסיתי לאתר מברג שפותח את זה אבל כשבעלי חנויות אלקטרוניקה נותנים לך מבט של "מה זה?? תביא לראות!" אפשר להבין שלעזור הם לא יכולים. שלחו אותי לבדוק אצל שען. כאילו זה 1966 ויש בכל סמטה שען, סנדלר ופזבנק.

איביי נתן לי להזמין מברג מתאים תמורת כמה שקלים, ובינתיים שחיכיתי למשלוח של חודשיים מסין הבנתי שלא כל קורא כרטיסים של CF עובד עם Microdrive, וכמובן שהקורא שלי הוא בין אלה שלא. מצאתי איזה קורא שכן תומך בכוננים שלי אבל הפינים שלו היו עקומים, אפשר לומר שהיום העמדתי איזה 20 פינים וזה לא יהיה מוגזם (סטגדיש)! בדקתי שהכוננים עובדים – עבדו.

קיבלתי את המברג, ובמה שהרגיש כמו נטרול פצצה ממשימה בלתי אפשרית, פתחתי את הברגים המיניאטורים עד גיחוך מאחד הכוננים והצלחתי להסיר את המכסה. צילמתי את כל התהליך עם מאריכי מאקרו (הגדלה משמעותית) שיהיה יפה בוידאו. הכנסתי את הכונן החשוף לקורא הכרטיסים, התחלתי להסריט, ו… כלום. הדיסק מסתובב אבל המחט לא זזה.

עדיין לא נפל לי האסימון כי בכל זאת שתיים בלילה, אז ניסיתי לשחק עם המחט כי חשבתי שבפתיחה אולי הזזתי אותה מהמקום. זה היה נחמד לכמה רגעים, ואז, איך אומרים, הזקנה (המחט) התפצלה לשתיים. בזאת נפרדנו מכונן א' תנצבה.

סמוך ובטוח שזה לא יקרה שוב ניגשתי לכונן השני. הפעם בפירוק המכסה החלטתי להשתמש בטכניקה מהפכנית שקוראים לה "להפעיל את המוח" והבנתי שלא צריך להסיר את כל הברגים, חלק מהם נמצאים שם מסיבה טובה מסתבר! הסרתי רק את מה שצריך והייתי ממש עדין, 100% בטוח שלא עשיתי שום טעות, וחיברתי את כונן ב' החשוף לקורא הכרטיסים.

המחט לא זזה.

בשלב זה הבנתי שמשהו פה לא בסדר והסרת המכסה קשורה לתנועה של המחט (או חוסר התנועה), ובמבט נוסף הבנתי שכמובן, המגנט העליון של האקטואטור שאמור להזיז את המחט נמצא על המכסה ובעצם בהסרת המכסה אין כונן. מי שקלט את זה מהתמונה מוזמן לצחוק עליי. עכשיו אי אפשר להרכיב בחזרה את המכסה כי מורכב עליו פיבוט שצריך להיכנס לאנשהו וזה הרבה יותר מדי עדין בשביל לעשות את זה בלי מכשור מתאים.

אז עכשיו יש לי שני כוננים ערומים עם שדות מגנטיים משתוללים ושני מכסים כופרים שנמשכים זה לזה ללא שליטה, ובעוד החלקים הממוגנטים רוקדים לי על השולחן אני מפנים שהמשימה הסתיימה בקטסטרופה ועוד תהיה וועדת חקירה.

אבל אל ייאוש. מסתבר שבניגוד ל-Seagate, דווקא IBM ידעו מה הם עושים ותיכננו כונן Microdrive שאפשר להסיר ממנו את המכסה בלי לקחת איתך מגנט קריטי שדופק לך את כל הרכיב! הזמנתי מאיביי.

Never give up.

עדכון: לאחר קבלת הכוננים החדשים, המשימה עברה בהצלחה.

הצצה לאוסף שלי: חלק ראשון – PSP!

קיבלתי הרבה בקשות לאורך הזמן לעשות לכם סיור באוסף שלי. אז היה לי קצת זמן והחלטתי שזאת הזדמנות טובה! אבל בגלל שהאוסף שלי די גדול, החלטתי להתחיל עם משהו קטן יחסית – משחקי ה-PSP שלי. בחלקים הבאים נראה את משחקי נינטנדו (גדול יותר) ואחרי זה… ה-PC (החלק הכי גדול)!

אז הנה הצצה הראשונה לאוסף שלי – משחקי ה-PSP, ודיון נחמד על הקונסולה. בסרטון הזה נעבור בקלילות על המשחקים שיש לי, על המכשירים, וגם נראה כמה דברים מגניבים שאפשר לעשות עם ה-PSP. חוץ מזה, נענה על השאלה: האם כדאי לכם לאסוף משחקי PSP?

מקווה שתהנו!

המקרה המוזר של משחקי אקסטרים

מכירים את משחקי XTREME (כן, ככה כותבים את זה)? זו היתה סדרה של משחקים מוזלים שיצאה פה בארץ, בהפצת הד-ארצי. סביר להניח שראיתם אותם או שמעתם עליהם, ויש סיכוי טוב שאפילו יש לכם משחק כזה בבית – משחקי XTREME נמכרו בכמויות והיו נפוצים מאוד.

מאיפה הגיעה הסדרה הזאת? אולי חשבתם שזו המצאה ישראלית, אבל זה לא המצב. למשחקי XTREME יש מקור אחר, בחברה אחרת, ממדינה אחרת… אבל הד-ארצי עברה לבעלים אחרים, ומאז הפעילות שקשורה ל-XTREME הופסקה, לפני כמעט עשור. האם נצליח לפתור את התעלומה?

אה, ותודה ענקית לסבטה מ-GameGems שתרמה בנדיבותה קוד למשחק PunchClub במתנה! הקוד מופיע על הלוח ברקע בסרטון. כמו שאתם יודעים, אני אוהב להחביא בונוסים סודיים 🙂 אבל למי שפספס, הנה תמונה מעט ברורה יותר:

code2

תודה סבטה!
תודה סבטה!

ובונוס חביב למי שנהנה מהפרק: קצת פספוסים! ככה זה כשמנסים להחליק משחקים על השולחן כדי שהם יעצרו באמצע השוט:

מתקפת נוסטלגיה – משלוח מדהים של משחקים!

אני נהנה לאסוף משחקים, ולאחרונה אני מתמקד יותר בשני דברים: משחקים ששיחקתי בתור ילד, ומשחקים עם חשיבות (או נוסטלגיה) לציבור הישראלי. הגיעו אליי עכשיו כמה משחקים ופשוט התרגשתי לראות אותם!

אני חושב שהמשחק שהכי נהנתי לראות היה "מלך האריות", שאמנם שיחקתי המון בילדות, אבל תמיד בגרסת דמו או גרסה פיראטית כלשהו. מעולם לא ראיתי את הקופסה במו עיניי עד עכשיו! וכמובן המשחק Bumpy, שלא דמיינתי בכלל שהוא נמכר בקופסה! פשוט תענוג, כיף לקבל את הקופסאות האלה, ולראות איזה מין בונוסים יש בפנים (ויש הרבה).

ההיסטוריה של קאונטר סטרייק וההיסטוריה שלנו

הפעם יש לנו פרק באמת מיוחד ויוצא דופן, שלקח בסביבות החמישה חודשים להכין. לקבוע ראיונות, לצאת לצלם בחוץ, לחקור את הנושא ואפילו להכין כמה דברים נחמדים במיוחד לסרטון (כמו מודל של פצצה שכתוב עליה משהו קצת שונה מהרגיל)!

בסופו של דבר קיבלנו משהו שמצד אחד מלמד אותנו על ההיסטוריה של Counter Strike (החל מימי Quake ועד CS:GO) ומצד שני גם על איך שיחקו פה פעם עם חברים לפני שהיה אינטרנט מהיר בכל בית. הצצה להתפתחות הקהילה בישראל בתקופה מאוד מיוחדת, וגם רשמים אישיים של מי שהיו שם.

מומלץ!

פותחים הר של קופסאות! איזה כיף!

לכבוד היום הולדת (שבא והלך) עשיתי לעצמי קצת שופינג באינטרנט. אבל בגלל שהיו לי מבחנים ועניינים לטפל בהם, לא ממש היה לי זמן לאסוף ולפתוח הכל. כשהבנתי שהצטבר לי מגדל של קופסאות, ידעתי שזה הולך להיות אחלה סרטון, וצדקתי!

מומלץ לאוהבי הפצפצים!